אברהם–טל | משרד עורכי דין לשון הרע - הוצאת דיבה

הסופר גבריאל גרסיה מרקס כתב כך: All human beings have 3 lives: Public, Private and secret.

משפט זה מתמצת את הרעיון הבסיסי של הפרטיות: כל אדם חי במעגלי פרטיות שונים, מהציבורי, דרך הפרטי ועד הסודי. 

חוק הגנת הפרטיות, שנחקק בשנת 1981, מבקש להגן על זכותו של אדם לפרטיות. בפסק דין אמריקאי ישן נקבעה זכות זו כ"זכות להיעזב במנוחה" – הזכות של אדם להיוותר בד' אמות, חופשי מהתערבות והתבוננות של אחרים בו ובמעשיו. 

באופן מפתיע, החוק אינו מגדיר ואינו קובע מהי פרטיות. תחת זאת, החוק מונה שורה של 11 מקרים שייחשבו כפגיעה בפרטיות. ואלה המקרים: 

(1)   בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת;

(2)   האזנה האסורה על פי חוק;

(3)   צילום אדם כשהוא ברשות היחיד;

(4)   פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו;

(4א) פרסום תצלומו של נפגע ברבים שצולם בזמן הפגיעה או סמוך לאחריה באופן שניתן לזהותו ובנסיבות שבהן עלול הפרסום להביאו במבוכה, למעט פרסום תצלום בלא השהיות בין רגע הצילום לרגע השידור בפועל שאינו חורג מהסביר באותן נסיבות; לעניין זה, "נפגע" – מי שסבל מפגיעה גופנית או נפשית עקב אירוע פתאומי ושפגיעתו ניכרת לעין;

(5)   העתקת תוכן של מכתב או כתב אחר שלא נועד לפרסום, או שימוש בתכנו, בלי רשות מאת הנמען או הכותב, והכל אם אין הכתב בעל ערך היסטורי ולא עברו חמש עשרה שנים ממועד כתיבתו; לענין זה, "כתב" – לרבות מסר אלקטרוני כהגדרתו בחוק חתימה אלקטרונית, התשס"א-2001;

(6)   שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם ריווח;

(7)   הפרה של חובת סודיות שנקבעה בדין לגבי עניניו הפרטיים של אדם;

(8)   הפרה של חובת סודיות לגבי עניניו הפרטיים של אדם, שנקבעה בהסכם מפורש או משתמע;

(9)   שימוש בידיעה על עניניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה;

(10)  פרסומו או מסירתו של דבר שהושג בדרך פגיעה בפרטיות לפי פסקאות (1) עד (7) או (9);

 (11)  פרסומו של ענין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות עברו המיני, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד.

נדמה כי קיים פער בין הוראות חוק אלה, שנועדו לפרוש כיפת ברזל על פרטיותו של אדם לבין מציאות ימינו בעידן הרשתות החברתיות והפיקוח האלקטרוני במרחב הציבורי. תחושתם של רבים היא כי "הפרטיות מתה". תחושה זו אינה בלתי מבוססת ואכן, החיים בעידן המודרני מכרסמים בפרטיותינו. לצד זאת, וייתכן שדווקא בשל כך, החוק ובתי המשפט מבקשים לשמור על אותה פרטיות חמקמקה ומקום בו זו הופרה, בתי המשפט פוסקים פיצויים. 

כן. 

ככלל, ולמעט חריגים קיצוניים, למעסיק אסור להיכנס לתיבת הדואר האלקטרוני של העובד ויש בכך כדי להפר את זכותו של העובד לפרטיות. 

לצורך הבחינה האם נפגעה פרטיותו של העובד קיימת הבחנה בין שני סוגים עיקריים של תיבות דואר אלקטרוני במסגרת מקום העבודה – תיבת דואר פרטית של העובד, המשמשת אותו גם במסגרת מקום העבודה ותיבת דואר בבעלותו של המעסיק, שמוקצית לעובד במסגרת עבודתו. כאשר מדובר בתיבת דואר בבעלות המעסיק, קיימת תת-חלוקה למקרים בהם מדובר בתיבת דואר מקצועית, אשר המעסיק אסר לעשות בה כל שימוש אישי אלא אך ורק לצרכי עבודה ולמקרים בהם מדובר בתיבת דואר מעורבת, שמשמשת הן לצרכים אישיים והן לצרכי עבודה. 

ככלל, בשני המקרים חל איסור על המעביד לחדור לתיבת הדואר ובכך ניתנת הגנה על פרטיות העובד, ואולם במקרה של תיבת דואר בבעלות המעסיק, אשר נאסרה בה פעילות אישית, ראשי המעסיק לנטר פעילות בדואר האלקטרוני הקשורה לנושאים המקצועיים במקום העבודה. יחד עם זאת, למעסיק אסור להיכנס לתכנים של מיילים אישיים למעט במקרים חריגים וקיצוניים שעולה חשד להתנהגות פלילית או פוגענית מצד העובד. 

כן.

יחד עם זאת, מעקב של מעסיק אחר עובדיו עשוי להיות לגיטימי ואולם זאת בתנאי שהעובד יודע על כך. עניין זה דומה להצבת מצלמות במרחב הציבורי, דוגמת חנויות וקניונים. כמו במקרה של עובד במקום עבודה, גם כלפי מי שמסתובב במרחב הציבורי קיימת חובת יידוע כי המקום מצולם. מכאן השלטים המופיעים במרחב הציבורי המתריעים ומודיעים כי קיימות מצלמות המתעדות את הנעשה. 

במקרה בו עובד גילה כי במשך 11 שנה נפגעה פרטיותו בכך שצולם במקום עבודתו מבלי שידע על כך, בית הדין לעבודה קבע כי הסתרת עובדה זו הקימה לעובד את הזכות להתפטר ולקבל פיצויי פיטורים. זאת משום שהמעסיק מעל באמון העובד והתקיימו תנאי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים הקובע כך: "התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לעניין חוק זה כפיטורים"

כן, ואולם רק כאשר העובד מודע לכך והדבר משמש לצרכי עבודה. 

לכל עובד קיימת ציפייה סבירה לפרטיות במקום עבודתו. כך בנוגע להתכתבויות אישיות בדואר האלקטרוני וצילומו בסתר. יחד עם זאת, גם למעסיק יש אינטרסים לגיטימיים בפיקוח על עובדיו, במסגרת העבודה ובשעות העבודה, וזאת מתוך מטרות של ייעול ושיפור. 

כאשר מדובר בהתקנת תוכנת מעקב בטלפון הנייד, אשר נקראת "מערכת ניהול עובדים מבוסס מיקום", אשר מטרתה קונקרטית ולגיטימית וכאשר העובד מודע לכך, בתי המשפט עשויים לאשר זאת. כך, למשל, הצורך בכך נדמה ברור כאשר מדובר במקום עבודה שמבוסס על שליחויות, כאשר תוכנת המעקב מאפשרת למעסיק לדעת בזמן אמת היכן נמצא כל שליח. 

לפיכך, כאשר מדובר במצב בו מטרת המעקב לגיטימית ונועדה לקבלת מידע אודות מיקום העובד בשעות העבודה בלבד; כאשר המעקב הינו טכני (מיקום בלבד ולא של תוכן השיחות) וכאשר העובד מודע לכך, הרי שלא יראו בכך חדירה פסולה לפרטיותו של העובד.

התקנת מצלמה בבניין אשר מכוונת לרכוש המשותף ונועדה למטרה לגיטימית כגון מניעה ואיתור של פגיעה ברכוש, גניבות, כניסת אנשים לא רצויים ועוד. במקרים אלו, התקנת המצלמות מותרת ונפוצה. 

היכולת של דייר להתנגד לכך מוגבלת למקרים בהם הצילום פוגע באופן ישיר בפרטיותו. 

ברגיל, כדי להתקין מצלמה בבניין משותף נדרשת הסכמה של רוב רגיל (51%) מדיירי הבניין ואולם מקום בו הצבת המצלמה במקום בו נפגעת באופן מהותי פרטיותו של דייר קיימת לדייר הזכות להתנגד באופן שהסכמתו הכרחית להתקנת המצלמה. כך, למשל, אם בבניין מבקשים להתקין מצלמות בתוך המעלית, שנחשבת למקום אינטימי אשר יש בו תחושה של פרטיות, תידרש הסכמת כל הדיירים והתנגדותו של דייר עשויה לסכל זאת. נציין, כי גם במקרה של הסכמת כל הדיירים, תידרש התקנת שלט ליידע את ציבור האורחים בבניין על קיומה של מצלמה במעלית. 

כזהו המקרה גם כאשר המצלמה מכוונת לדירה מסוימת, באופן המאפשר לדעת מי נכנס לדירה ומתי, להבדיל מהצבתה בחלל הלובי. גם במקרה כזה, זכותו של דייר להתנגד לכך בשל הפגיעה בפרטיותו ואין די בהסכמה של רוב רגיל. 

בהתאם לחוק הגנת הפרטיות צילום אדם כשהוא ברשות היחיד מהווה פגיעה בפרטיותו (סעיף 2(3) לחוק). 

צילום של אדם ברשות הרבים מותר, אלא אם כן מתקיימות נסיבות המנויות בחוק. 

כך, צילום אדם ברשות הרבים כאשר הדבר מטרידו מהווה פגיעה בפרטיות (סעיף 2(1)לחוק). 

כמו כן, צילום אדם ברשות הרבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו, מהווה פגיעה בפרטיות (סעיף 2 (4) לחוק). באופן דומה, שימוש בתמונתו של אדם לשם ריווח אף מהווה פגיעה בפרטיות, אף אם הצילום היה ברשות הרבים (סעיף 2(6))

עיקרון ההסכמה מתבסס על זכותו של הפרט לשלוט במידע הנוגע אליו, ולפיו הפרט הוא האחראי ביחס לאיזה מידע הנוגע אליו נחשף ולמי. עיקרון זה בא לידי ביטוי, בין היתר, בסעיף 1 לחוק הגנת הפרטיות, הקובע כי "לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו". על פי חוק הגנת הפרטיות, הסכמה בהקשר זה צריכה להיות "מדעת", קרי כזו הניתנת רק לאחר שאדם מבין את משמעות הסכמתו ואת השלכותיה.

בסעיף 18 לחוק הגנת הפרטיות נקבעו שורה של הגנות, שכן הזכות לפרטיות אינה מוחלטת ויתכנו נסיבות בהן אינטרסים אחרים יצדיקו פגיעה מסוימת בזכות לפרטיות. עם זאת, פגיעה שכזו צריכה להיעשות בהתאם לתכלית הוראות הדין ולעמוד בעקרונות הכלליים של פעולה בסבירות ותום לב, וככל שמדובר בגופים ציבוריים – גם בדרישת המידתיות.

על פי עיקרון זה, שימוש במידע יכול להיעשות אך ורק בהתאם למטרה שלשמה הוא נאסף מלכתחילה. במובן זה, שימוש במידע למטרה אחרת מזו שלשמה הוא נאסף, מהווה פגיעה בפרטיות (המוסדר תחת סעיפים 2(9) ו- 8 (ב) לחוק הגנת הפרטיות). 

בעניין זה החוק מבחין בין דו"ח אשראי מפורט לבין חיווי בשאלה אם לתת אשראי ללקוח לשם התקשרות בעסקת אשראי עם אותו לקוח.

בהתאם לסעיף 27 לחוק נתוני אשראי, תשע"ו – 2016 (להלן: "החוק") נותן אשראי (למשל, בנק) רשאי לבקש מלשכת אשראי דו"ח אשראי לגבי לקוח ובו נתוני אשראי לגבי אותו לקוח ובלבד שמתקיימים התנאים להעברת נתונים לשם עריכת דוח אשראי, הכוללים את הסכמתו המפורשת של הלקוח לכך שנתוני האשראי לגביו הכלולים במאגר יימסרו ללשכת אשראי לשם עריכת דוח אשראי שיימסר לנותן האשראי.

בהתאם לסעיף 33 לחוק, נותן אשראי רשאי לבקש מלשכת אשראי לקבל חיווי בשאלה אם לתת אשראי ללקוח לשם התקשרות בעסקת אשראי עם אותו לקוח, ובלבד שיידע את הלקוח מראש ובאופן מפורש על כוונתו לקבל חיווי כאמור.

סעיף 58 לחוק קובע אף חובת סודיות ואיסור לעשות שימוש במידע שלא על פי הוראות חוק זה.