אברהם טל- משרד עורכי דין

תביעת לשון הרע

תובע - שאלות ותשובות

  • פרסמו עלי לשון הרע או דיבה – מה עלי לעשות?

    אם פרסום לשון הרע נעשה בכתב (כתבה בעיתון, מכתב, דואר אלקטרוני, הודעת ווטס-אפ, פוסט בפייסבוק, סטורי באינסטגרם וכו') יש לתעד את הדברים. אם מדובר בפרסום במכתב, יש להחזיק במכתב;  כך גם לגבי פרסומים במדיה דיגיטלית דוגמת אי-מייל או תכתובת ווטס-אפ; אם הפרסום נעשה ברשתות החברתיות יש לצלם מסך ולהקפיד שהתיעוד יכלול את הפרסום כולו, ובכלל זהז את מועד הפרסום ואת התגובות לו.  

    אם לשון הרע או הדיבה נאמרו בעל פה יש צורך בעדות של מי ששמע את הדברים. אם נכחתם בזמן שפורסם לשון הרע, רשמו את הדברים מילה במילה. אם היו עדים לאירוע ומדובר באנשים שאינכם מכירים, נסו להשיג פרטיהם כדי שיוכלו להעיד על האירוע. 

    יש חשיבות רבה בתביעות לשון הרע לנוסח הדיבה ומתבקש דיוק מירבי בעניין וזאת גם על מנת שעורך הדין המייעץ לכם בעניין יוכל להעריך את סיכויי וכדאיות התביעה. אם לא נכחתם בעת פרסום הדיבה וסיפרו לכם על כך, בקשו ממי ששמע את לשון הרע שירשום את הדברים, כאמור - מילה במילה. 

    להגיב או לא להגיב – תגובה טבעית היא להגיב על פרסום דיבתי מכפיש ושקרי שכן התרופה לדבר שקר היא בדבר אמת. יחד עם זאת, תגובה "לא נכונה" יכולה לפגוע בסיכויי תביעת הדיבה. לפיכך, ככלל, עדיף להתייעץ עם עורך דין המתמחה בלשון הרע לפני שמגיבים ואולם אם החלטתם להגיב, עשו זאת במתינות – הגיבו לעניין, תשקלו מילים ואל תשתמשו בעצמכם בלשון הרע.


  • כמה כסף אני עשוי לקבל בתביעת דיבה או לשון הרע?

    בתביעות לשון הרע ניתן לתבוע גם ללא הוכחת נזק בסכומים של בין 50,000 ₪ ל 100,000 ₪ לכל פרסום.


    כמובן שניתן לתבוע על סכומים גבוהים הרבה יותר ואף לזכות בהם, ואולם  הדבר תלוי נסיבות, והנסיבות רבות: כאשר בית המשפט שוקל את שיעור הפיצויים הוא שם לנגד עיניו פרמטרים רבים, ביניהם: 

    חומרת לשון הרע - למשל, אין דומה הטחת עלבון או קללה לבין אמירה שמייחסת לאדם ביצוע של עבירה פלילית; 

    מי התובע - למשל, אין דומה איש ציבור או נבחר ציבור לאדם פרטי או עסק; 

    מי הנתבע - למשל, יש משמעות לכך שלשון הרע פורסמה על-ידי אדם מקצועי ומומחה בתחומו, אשר דבריו מתקבלים במשנה תוקף; 

    היכן פורסם הפרסום הדיבתי - למשל, לא דומה פרסום בתקשורת או ברשתות החברתיות לפרסום בפני אדם בודד או מספר אנשים; 

    מהי תפוצת הפרסום  - למשל, לא דומה פרסום בקבוצת פייסבוק ענקית, עם עשרות אלפי חברים, לפרסום בפרופיל פייסבוק פרטי.

    וכך הלאה והלאה – שיקולים שונים אשר משפיעים על סכומי הפיצויים.


    זאת ועוד, בשיקולי הפיצויים ישנה חשיבות גם להתנהגות הצדדים לאחר הפרסום וגם תוך כדי ניהול המשפט.


     שקלול הפרמטרים שהוצגו כאן בקווים כללים, בצירוף ייצוג מקצועי שידגיש את הנזק שנגרם לשם הטוב, ימקסם את האפשרות לקבל פיצויים גבוהים.


    כנסו למחירון לשון הרע שהכנו במיוחד עבורכם. המחירון מתעדכן כמעט מדי יום לכן כדאי מאוד לעקוב ולהתעדכן.

  • כמה זמן נמשכת תביעת לשון הרע?

    תביעת דיבה, אשר מתנהלת מתחילתה ועד סופה, עשויה להימשך כשנתיים ואף למעלה מכך. 

    תביעת לשון הרע נפתחת בהגשת כתב תביעה, שלאחריו יש להגיש כתב הגנה תוך 60 יום או 45 יום, תלוי בסוג התביעה. 

    לאחר הגשת כתבי הטענות עורכי הדין והצדדים מופנים להליך שבוחן אפשרות של גישור בין הצדדים בתביעת הדיבה (הליך מחוץ לבית המשפט). 

    אם הצדדים לא הצליחו להגיע להסדר, בית המשפט קובע דיון ראשון בתביעה בתיק. בשלב מאוחר יותר נקבע מועד הוכחות, בו כל צד מביא ראיותיו ומעיד את עדיו, שלאחריו מוגשים סיכומים ובסופם בית המשפט נותן פסק דין. 


  • מהו לשון הרע?

    ההגדרה בחוק קובעת כי לשון הרע הוא : "דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצידם". 


    אין די כי האמירה תהיה פוגענית אלא נדרש כי היא תפגע בשמו הטוב של אדם בעיני הבריות. אדם עשוי להיעלב מאמירה כלפיו אך אין הכרח כי מדובר בלשון הרע. 


    החוק קובע כי פרסום ייחשב לשון הרע גם אם הוא רק עלול לפגוע בשם הטוב. 


    בבחינת השאלה האם מדובר בלשון הרע, אין זה משנה  מה היתה כוונתו של המפרסם באותה מידה שאין זה משנה מה הבין הנפגע מהפרסום. בית המשפט הוא שקובע אם מדובר בלשון הרע אם לאו, והוא עושה זאת תוך שהוא בוחן את הפרסום בעיניו האובייקטיביות של "הקורא הסביר", דהיינו, נשאלת השאלה איזו משמעות היה מייחס קורא סביר למילים ולפרסום.


    ההגדרה למה ייחשב לשון הרע לעתים מורכבת ותלויית נסיבות ובהן תוכן הדברים ומשמעותם בהקשר בו פורסמו. 



  • מהו רכיב ה"פרסום" בחוק איסור לשון הרע?

    בתביעה אזרחית, מספיק שאדם אחד נחשף לפרסום כדי שתקום לנפגע זכות לתביעת דיבה. 

    בהליך פלילי לפי חוק איסור לשון הרע, נדרש כי לפחות 2 בני אדם ייחשפו לפרסום.

    פרסום לשון הרע יכול להיות פרסום בכתב או בעל פה. 

    קל יותר לתבוע כאשר מדובר בפרסום דיבתי בכתב, שכן בשלב הראשוני של הוכחת הפרסום בתביעת לשון הרע מספיק לצרף את הפרסום לתביעת הדיבה ובכך הוכחנו אותו. לעומת זאת, במקרה של פרסום דיבתי בעל פה, עלינו להוכיח את הפרסום באמצעות עדים ששמעו אותו, כלומר לזמן את העדים לעדות במהלך תביעת הדיבה. 

    יש להוכיח כי פרסום הדיבה מכוון אליכם. 


    בעניין הזה החוק והפסיקה קבעו כי פרסום לשון הרע יכול להיות ישיר או משתמע. 

    במקרה בו הפרסום ישיר וחד משמעי - נוקב בשמכם, מצרף את תמונתכם וכו'  - אין בעיה משפטית במסגרת תביעת דיבה להוכיח כי אתם נשוא הפרסום. ואולם במקרה בו הפרסום מרמז על זהותכם (innuendo) יש להוכיח בבית המשפט כי הכוונה היא אליכם וכי הקורא הסביר יבין כך את הפרסום. כך, לדוגמא, פרסום שמדבר על "וטרינר נוכל" כאשר ביישוב המצוין בפרסום ישנו וטרינר אחד, הרי שמדובר בפרסום לשון הרע משתמע. 

    חשוב לציין: פרסום לשון הרע בפניכם בלבד אינו נחשב לפרסום אלא רק כאשר הוא הופנה למישהו אחר (כאמור, מספיק לאדם אחד). כלומר, אם מישהו שלח לכם הודעת ווטס-אפ מכפישה או שמישהו אמר עליכם לשון הרע בפניכם בלבד – אין המדובר בפרסום ואין זכות תביעה בלשון הרע.


  • האם אפשר לתבוע תביעת דיבה על פרסום בפייסבוק וברשתות החברתיות?

    כן, בהחלט. 

    פרסום לשון הרע ודיבה בפייסבוק, (ולצורך העניין כל רשת חברתית במרחב האינטרנטי ובכלל זה גם טוויטר, טלגרם, אינסטגרם וכו') הינו פרסום לכל דבר וניתן להגיש תביעת לשון הרע על פרסומים אלה. 


    למרות שהדברים ברורים מאליהם, רק לאחרונה בית המשפט העליון קבע את המובן מאליו, דהיינו כי פרסום בפייסבוק נחשב פרסום לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע.


    יחד עם זאת, קיימים מאפיינים ייחודיים לפרסומי לשון הרע בפייסבוק וברשתות החברתיות:


    כך, למשל, ישנו הבדל בין פרסום פוסט דיבתי לבין פרסום של תגובה דיבתית. ההבדל הוא, מטבע הדברים, במידת החשיפה, הנזק והפגיעה בשם הטוב. 

    באותו אופן, יש הבדל בין פרסום לשון הרע בפרופיל פרטי בפייסבוק לעומת פרסום דיבתי בקבוצת פייסבוק. ההבדל הוא בעיקר בשאלת החשיפה לפרסום (פרופיל פרטי עם כמה עשרות חברים לעומת קבוצה של עשרות אלפי חברים). 

    לאחרונה נקבע בבית המשפט העליון כי שיתוף של פוסט דיבתי (share) הינו פרסום לשון הרע לכל דבר ואילו סימוני הרגש למיניהם (like) אינם נחשבים לפרסום לשון הרע. 

    שופט בית המשפט העליון, יצחק עמית, כתב כך על פרסומי לשון הרע בפייסבוק: "במקום שכיכר השוק תוצף באלף פרחים של חופש הביטוי, עלול דווקא הניחוח הכבד של מי השופכין שעלו על גדותיהם להשתלט על השיח".



  • האם עלי להוכיח נזק ממשי בתביעת לשון הרע?

    בתביעות לשון הרע קיימת "חזקת-נזק" - הכרה שיפוטית בכך שלשון הרע גורמת, מעצם טיבה וטבעה, לנזק.  

    בשנת 1998 תוקן החוק כך שנקבע כי אפשר להגיש תביעות דיבה גם ללא הוכחת נזק. החוק קובע כי במקרה של פרסום לשון הרע, ניתן לתבוע עד לתקרה של 50,000 ₪ (הסכום צמוד למדד ועומד כיום על למעלה מ 70,000 ₪) ובמקרים שבהם פרסום הדיבה נעשה בכוונה לפגוע ניתן לתבוע עד לתקרה של 100,000 ₪ (ובערכים של היום הסכום מגיע ללמעלה מ 140,000 ₪). 

    המשמעות היא הקלה דיונית-ראייתית. כלומר, אין הכרח להוכיח את הנזק ואולם במקרה כזה, הסכום מוגבל. 

    ככל שתובע מבקש להוכיח את נזקיו הוא יכול לעשות זאת בכמה דרכים: 

    האחת, ככל שנגרם לו נזק כספי [למשל, פרסום לשון הרע על עסק, שכתוצאה ממנו חלה ירידה בהכנסות; פרסום לשון הרע שבעקבותיו פוטר הנפגע, וכך הלאה], יש להוכיח אותו.

    השניה, הוא יכול להעיד עדים שנחשפו לפרסום ויכולים להעיד על תגובתם אליו. 

    השלישית, הנפגע מלשון הרע יכול להעיד בעצמו על הנזק שנגרם לשמו הטוב ועל עגמת הנפש שנגרמה לו כתוצאה מכך. 

    הסיבה לכך היא כי בתביעות לשון הרע קשה להוכיח נזק. בניגוד לתביעות על נזקי גוף, הפגיעה בשם הטוב כתוצאה מפרסום לשון הרע היא פגיעה מופשטת שקשה לכמת אותה. 


  • הגישו נגדי תלונת שווא במשטרה –אפשר להגיש על כך תביעת לשון הרע?

    כן.


    ברור שמי שמגיש תלונה למשטרה נגד אדם מסוים מפרסם נגדו לשון הרע. 


    יחד עם זאת, המחוקק ביקש להגן ככל שניתן על מי שמגיש תלונה למשטרה, כדי לא ליצור אפקט מצנן בו אדם יחשוש להגיש תלונה שמא ייתבע בתביעת לשון הרע לאחר מכן. 


    ועדיין, אין המדובר בהגנה מוחלטת ויש לבחון את המקרה. המבחנים שנקבעו בפסיקה בקשר לכך רבים ומומלץ להתייעץ לשם כך עם עו"ד המתמחה בדיני לשון הרע. ואולם, המבחן העיקרי שבוחן האם תלונה במשטרה מהווה הוצאת דיבה בוחן את מידת האמונה של המתלונן באמיתות התלונה. 

    כלומר, מי שנכנס לתחנת משטרה בידיעה ברורה כי הוא משקר ומעליל עלילה לא יזכה להגנה ויחויב בפיצויים בהתאם לחוק איסור לשון הרע.


    נציין כי הדברים רלוונטיים לא רק להגשת תלונה למשטרה אלא להגשת תלונה לכל "רשות מוסמכת לקבלת תלונות", כלומר – פניה לשרות לקוחות של חברה, פניה למבקר המדינה וכך הלאה. בנוסף, ההגנה חלה גם על תלונה המוגשת למי שממונה במקום העבודה על הנפגע. 


    קראו עוד בנושא במאמר מקיף בנושא תלונות שווא במשטרה

  • אני בהליך משפטי והצד השני השמיץ אותי במהלך המשפט, אפשר לתבוע אותו?

    לא

    הליכים משפטיים חסינים מפני תביעת דיבה באופן גורף ומוחלט. כל מה שנכתב בכתבי טענות (כתב תביעה, כתב הגנה, תצהירים, מכתב התראה וכו') וכל מה שנאמר במהלך הדיון (בבית המשפט, אצל מגשר, אצל בורר ולעתים אפילו בהפסקות בין דיונים) מוגן באופן מוחלט וחסום מפני תביעה בהתאם לחוק איסור לשון הרע. 

    בעניין זה עורכי דין רבים טועים להכיר ולהבין זאת ומגישים תביעות לשון הרע על פרסומים דיבתיים במסגרת הליך משפטי. 

    במקרה כזה, אין טעם כלל לנהל הליך משפטי ובתי המשפט מאפשרים "לסלק את התביעה על הסף" – כלומר, לדחות את התביעה מבלי להגיש כתב הגנה ומבלי לנהל הליך הוכחות. משרדנו, שייצג פעמים רבות מקרים כאלה, זכה פעם אחר פעם בבקשות לסילוק על הסף, הן כאשר דובר בכתבי טענות והן כאשר דובר בדיבה שנאמרה בעל פה במסגרת דיון. 


  • מישהי קיללה אותי – האם ניתן לתבוע אותה בתביעת דיבה?

    לצערנו, אין תשובה חד משמעית בעניין זה והדבר תלוי-נסיבות, ואולם, בעיקרון, וייתכן אף באופן מפתיע למי שאינו מצוי בתחום, בתי המשפט קבעו כי קללות וגידופים לא תמיד ייחשבו לשון הרע. 

    כך, למשל, כינויים כמו טיפש, אידיוט, בן זונה וכו' לא תמיד יהוו לשון הרע. 

    הסיבה לכך מורכבת. ראשית, בתי המשפט, משיקולי מדיניות משפטית, מבקשים לצמצם את עילות התביעה וזאת מחשש מפני הצפה של תביעות לשון הרע. מצב בו אדם, בעת מצוקה, מקלל אדם אחר, הוא מעשה כמעט יומיומי לצערנו. לו כל מקרה כזה היה מגיע לבית המשפט במסגרת תביעת דיבה הדבר היה מטיל על המערכת עומס רב ובלתי נסבל. 

    שיקול נוסף הוא שפעמים רבות אנשים שנחשפים לסיטואציה בו פלוני מקלל את אלמוני, אינם מפרשים את הקללות כהוויתם אלא תופסים אותם כחלק משיח ייצרי במהלך סכסוך. יתרה מכך, דווקא המקלל עשוי להיתפס על-ידי השומעים כמי שאינו שולט בפיו.

    יחד עם זאת, אין באמור כדי לפטור את המקללים והמקללות מאחריות באופן גורף, וייתכנו מקרים בהם ביטויים שנתפסים כקללה או גידוף כן ייחשבו כדברי דיבה לפי חוק איסור לשון הרע. 

    לפיכך, התשובה היא  - תלוי מה בדיוק נאמר, מה הקשר הדברים וכך הלאה – שורה של פרמטרים שקובעים האם הקללה או הגידוף ייחשב לשון הרע. 


  • יש לי עסק קטן ופרסמו עלי באינטרנט ביקורת נוראית. זה נחשב ללשון הרע?

    מגמה הקיימת בפסיקת בתי המשפט מהעת האחרונה קובעת כי לא תמיד.


    בתי המשפט מייחסים לביקורת צרכנית באינטרנט חשיבות רבה ופוטרים מפרסמים רבים מאחריות בגין פרסום דיבתי. 

    בתי המשפט קבעו כי ביקורת צרכנית בדף עסקי, בין אם בגוגל, בפייסבוק או בכל פלטפורמה שבה העסק מפרסם את עצמו בה, לא תמיד תיחשב לשון הרע והדבר תלוי, כמובן, בנוסח הביקורת, ביכולת של העסק להגיב לביקורת, ביכולת צרכנים אחרים להגיב, בתגובות לביקורת וכך הלאה.


    כך, למשל, לקוחה שלא היתה מרוצה מהפיצה שהזמינה, השמיצה את הפיצריה בביטויים כגון "איכס", "בזיון" ואף ציינה כי היתה שערה על הפיצה. בית משפט השלום פסק במסגרת תביעת דיבה כי היא תשלם פיצויים בסך 18,000 ₪ ואולם בערעור פסק הדין בוטל. נקבע כי "בתי עסק המציעים את מרכולתם לציבור הצרכנים חושפים עצמם לביקורת מצד הצרכנים. לציבור הצרכנים, המשקיע את מיטב כספו ברכישת מוצר או שירות, נתונה זכות מלאה להביע את דעתו על המוצר או השירות שרכש ובהבעת דעה זו ייצא הציבור כולו נשכר". 


    קראו עוד מידע חשוב על ביקורת צרכנית שהכנו עבורכם


  • מי יכול לתבוע מכוח חוק איסור לשון הרע?

    בעיקרון, כל אדם או תאגיד שהפרסום נוגע אליו אישית וטרם חלפו 7 שנים ממועד הפרסום.  

    בעבר, היתה קיימת מחלוקת אם תאגיד (עסק, חברה, עוסק מורשה וכו') יכול לתבוע אך העניין הוסדר בפסיקת בית המשפט העליון וכעת עסק ששמו הטוב נפגע על-ידי פרסום לשון הרע רשאי להגיש תביעה (רע"א 2015/15 מאיר פלבסקי נ' חברת מקור הפורמייקה). בדומה לכך, גם רשות עירונית (עירייה, מועצה מקומית וכו') יכולה לתבוע תביעת דיבה. 

    במקרה בו הפרסום מתייחס לציבור כללי אי אפשר להגיש תביעה אלא על-ידי היועץ המשפטי לממשלה או בהסכמתו. אלו מקרים נדירים ואולם מקרה מפורסם הוא התביעה נגד סרטו השנוי במחלוקת של מוחמד בכרי "ג'נין ג'נין" שעוסק בפעילות צה"ל במסגרת מבצע חומת מגן בשנת 2002. קבוצה של מילואימניקים הגישה תביעת דיבה נגד בכרי ואולם בית המשפט העליון דחה את התביעה משום שהפרסום התייחס לציבור כללי של לוחמי מילואים ולא לנפגע ספציפי (ע"א 8345/08 עופר בן נתן ואח' נ' מוחמד בכרי). רק לאחרונה הוגשה פעם נוספת תביעה בעניין, כאשר הפעם התובע הוא אחד המילואימניקים שנראה בסרט, אשר זכה בתביעה.


Share by: