אברהם–טל | משרד עורכי דין לשון הרע - הוצאת דיבה - פלילי

תביעות דיבה במקומות עבודה: יחסי עובד-מעביד והשלכות משפטיות מקום העבודה הוא סביבה דינמית של אינטראקציות בין-אישיות שבה תקשורת מתמדת בין עובדים, מנהלים וגורמים חיצוניים. בסביבה זו, אמירות פוגעניות או התבטאויות שעלולות להיחשב כלשון הרע מהוות סוגיה משפטית מורכבת המשלבת בין דיני עבודה לבין דיני לשון הרע. חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, מגדיר לשון הרע כפרסום העלול להשפיל אדם בעיני הבריות, לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג, לפגוע במשרתו, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו. כאשר פרסומים מסוג זה מתרחשים במסגרת יחסי עבודה, הם מקבלים משמעות מיוחדת בשל יחסי הכוחות המובנים במקום העבודה, ההשלכות על המוניטין המקצועי, ופוטנציאל הפגיעה בפרנסתו העתידית של העובד. המאמר שלפניכם יסקור את המסגרת המשפטית של תביעות לשון הרע בהקשר של יחסי עבודה, את אחריות המעביד, ויציג פסיקות משמעותיות בתחום זה שעיצבו את הפרקטיקה המשפטית בישראל. הבנת הכללים המשפטיים והאתיים בנושא זה היא קריטית הן לעובדים המבקשים להגן על שמם הטוב והן למעסיקים השואפים לנהל סביבת עבודה מכבדת תוך הימנעות מחשיפה לתביעות. מתי עובד יכול לתבוע על לשון הרע? עובד יכול לתבוע בגין לשון הרע במקום העבודה כאשר מתקיימים התנאים הקבועים בחוק איסור לשון הרע. ראשית, נדרש שיהיה "פרסום" כהגדרתו בחוק – כלומר, הבאת דבר לידיעת אדם זולת הנפגע. במקום העבודה, פרסום יכול להתבטא בדרכים מגוונות: החל מאמירות שליליות בפגישות צוות, דרך מכתבי נזיפה או הערכות עובד שליליות שנחשפות לעיני אחרים, ועד להודעות דואר אלקטרוני או פוסטים ברשתות חברתיות פנימיות של הארגון. חשוב לציין כי גם אמירה בעל פה בפני צד שלישי נחשבת לפרסום על פי החוק. שנית, על התוכן להיות כזה העלול לפגוע בשמו הטוב של העובד, להשפילו, לבזותו או לפגוע במשרתו או מקצועו. במקרים רבים, אמירות הנוגעות לחוסר מקצועיות, אי-יושר, או התנהגות בלתי הולמת של עובד עלולות להיחשב ללשון הרע. מקרה נפוץ במקומות עבודה מתרחש כאשר מכתבי פיטורין או שימוע כוללים האשמות חמורות שאינן מבוססות דיין. בית הדין הארצי לעבודה קבע במספר פסקי דין כי הליך פיטורין חייב להתנהל בהגינות ובתום לב, וכי האשמות שווא במסגרת זו עלולות להוות עילה לתביעת לשון הרע. עוד ראוי להדגיש כי הפסיקה הישראלית מכירה בכך שמקום העבודה הוא סביבה רגישה במיוחד, שבה פגיעה במוניטין המקצועי של אדם עלולה להוביל לנזק משמעותי וארוך טווח בקריירה שלו. אחריות המעביד על אמירות כלפי עובדיו אחריותו של מעביד בהקשר של לשון הרע כלפי עובדיו מתפרסת על מספר מישורים. ראשית, המעביד עצמו יכול להיתבע באופן ישיר כאשר הוא מוציא לשון הרע על עובד, למשל במכתב פיטורין פוגעני, בהערכת עובד שלילית שנחשפת לעיני אחרים, או בהתבטאויות פומביות. שנית, המעביד עשוי לשאת באחריות שילוחית למעשי לשון הרע שמבצעים עובדים אחרים בארגון, בהתאם לסעיף 13 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. לפי עקרון האחריות השילוחית, המעביד אחראי למעשי עובדיו שנעשו במהלך עבודתם ובמסגרת תפקידם. בתי המשפט בישראל פירשו בהרחבה את גבולות ה"מסגרת" הזו, וקבעו כי גם התנהגות החורגת מהרשאה מפורשת עשויה להטיל אחריות על המעביד. יתרה מכך, על המעביד מוטלת חובה אקטיבית למנוע התנהגויות של לשון הרע בין עובדים. לצד האחריות המשפטית, קיימת גם אחריות ניהולית ואתית של המעביד ליצור אווירה של כבוד הדדי במקום העבודה. מעסיקים רבים מפתחים מדיניות ברורה האוסרת על לשון הרע, מבצעים הדרכות לעובדים, ומיישמים נהלים פנימיים לטיפול בתלונות, זאת כדי לצמצם את החשיפה המשפטית וליצור סביבת עבודה חיובית יותר. מקרים בפסיקה הפסיקה הישראלית מציבה רף גבוה להתנהלות מעסיקים בכל הנוגע לפרסומים שעלולים לפגוע בשמו הטוב של עובד. כך, בת"א 40075-08-11 אהרן נ' שופרסל בע"מ נקבע שמדובר בלשון הרע כאשר הנהלת סניף כינסה את העובדים והודיעה כי התובע “נמצא אשם” בגניבת כספים – למרות שלא היה לכך בסיס ראייתי, ובהמשך גם לא טרחה לתקן את הרושם לאחר שהמשטרה סגרה את התיק. בית-המשפט הדגיש כי עצם הפרסום הפומבי, בצירוף מחדל המעביד לחזור בו, מצדיק פיצוי של 50,000 ₪. במקביל, בע"א 18870-10-11 אלבז נ' דוד נדחה ערעורו של מנהל עמותה שהאשים עובד לשעבר בהעלמה כספית בשתי מסיבות הרמת כוסית. בית-המשפט המחוזי אישר את קביעת הערכאה הדיונית שלפיה הדברים נאמרו במכוון לפגוע במוניטין של העובד והוצגו כעובדה מוגמרת אף שידעו שאינה נכונה, וחייב את המפרסם בתשלום 75,000 ₪. פסק-דין זה מדגיש כי פרסום שהוכן מראש ומופנה במפורש לקהל עמיתים מגלה כוונה לפגיעה ומחמיר את האחריות, במיוחד כשהתלונה הפלילית כבר נסגרה. שני פסקי-הדין יחד מדגימים כי גם במצבים של חשד להפרת אמונים, מעסיקים מחויבים לבדוק היטב את העובדות ולהימנע מפרסומים גורפים או נחרצים. אי-עמידה בדרישה זו חושפת אותם לפיצוי כספי משמעותי בגין לשון הרע ולפגיעה במוניטין שלהם-עצמם כמעסיקים הוגנים. לסיכום, עולם יחסי העבודה המודרני מחייב איזון עדין בין זכות המעסיק לנהל את עסקיו ולהעריך את עובדיו, לבין הזכות של העובד לשמירה על כבודו ושמו הטוב. לשון הרע במקום העבודה היא סוגיה מורכבת הדורשת התייחסות רגישה ומודעת מצד כל הצדדים המעורבים. מצד אחד, מעסיקים זקוקים לחופש מסוים להעריך עובדים ולתעד בעיות בתפקוד, מבלי לחשוש מתביעות לשון הרע על כל ביקורת לגיטימית. מצד שני, עובדים זכאים להגנה מפני האשמות שווא או התבטאויות פוגעניות שעלולות לפגוע במוניטין המקצועי שלהם ובאפשרויות התעסוקה העתידיות שלהם. המפתח לניהול נכון של הסוגיה טמון בתקשורת מכבדת, בבירור עובדתי יסודי טרם העלאת האשמות, ובהקפדה על דיסקרטיות ופרטיות. עבור מעסיקים, פיתוח נהלים ברורים לטיפול בסכסוכים, הכשרת מנהלים בנושא תקשורת לא פוגענית, והתייעצות משפטית לפני נקיטת צעדים העלולים לפגוע במוניטין של עובדים – כל אלו יכולים לסייע במניעת תביעות ובשמירה על סביבת עבודה בריאה. אם אתם עובדים שנפגעו מלשון הרע במקום העבודה, או מעסיקים המבקשים להגן על עצמם מפני תביעות אפשריות, אל תהססו לפנות למשרד עו"ד אברהם-טל המתמחה בתביעות דיבה במקומות עבודה. אנו נעמוד לצדכם בכל שלב של ההליך המשפטי, ונעבוד במסירות להשגת התוצאה הטובה ביותר עבורכם.