בשונה מנזקי גוף ורכוש, שבה קיימות דרכים שונות לחשב את הנזק, בהגנת הפרטיות הנזק שנגרם הינו נזק מופשט וערטילאי, שכן ברוב המקרים בהם נפגעה פרטיותו של אדם אין נזק מוחשי, שניתן לחשב באופן אריתמטי. 

הנזק שנגרם תלוי בנסיבות העניין ובסוג הפרת הפרטיות (ראה סעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות המגדיר סוגי פגיעות בפרטיות, כגון: בילוש והתחקות אחרי אדם; פרסום תמונות או מידע בעניינו של אדם בנסיבות מסוימות; הפרה של חובת סודיות בנסיבות שונות), אך על פי רוב הוא נזק לכבוד העצמי, לדימוי העצמי ולשלוות הנפש – משכך, זהו נזק שקשה לכמת אותו. 

משום כך, המחוקק הקל עם התובעים בגין עילת הפרטיות וקבע מנגנון פיצוי לחוק הגנת הפרטיות פיצוי ללא הוכחת נזק.

על פי מגנון זה, ניתן לתבוע פיצויים בגין הפרת הפרטיות סך של כ-  60,000 ₪  ללא הצורך להוכיח נזק, ובסך של 120,000 ₪ במקרה בו הפגיעה בפרטיות נעשתה בכוונה לפגוע, כלומר נלווה להפרה יסוד נפשי של כוונה לפגוע (הסכומים הינם אחרי הצמדה למדד). 

יחד עם זאת, חשוב לציין כי אין הכרח לתבוע בגין פגיעה בפרטיות על פי המסלול של תביעה ללא הוכחת נזק: 

2 מסלולי תביעה נוספים לחוק הגנת הפרטיות פיצוי ללא הוכחת נזק

1.    פיצוי על נזק לא ממוני
 בדומה לפיצוי ללא הוכחת נזק, דן בנזקים שאינם נזקים כספיים ספציפיים אלא נזקים בגין עגמת נפש, אותם יש להוכיח.  מובן שקשה להוכיח נזקים מסוג זה וקיימת חזקה משפטית לפיה הפרת הפרטיות גורמת  לפגיעה מסוג זה.

2.     פיצוי על נזק ממוני
מסלול זה שמור למקרים בהם כתוצאה מהפגיעה בפרטיות נגרם נזק קונקרטי. כך, למשל, מקרה בו פגיעה בפרטיות מוביל לפיטוריו של אדם ממקום עבודתו או, לחילופין, לאי קבלתו לעבודה. במקרים אלו, כאשר קיים נזק כספי ספציפי, הרי שלאחר שהוכחנו אותו, ניתן לקבל פיצוי עליו. 

מכל האמור, עולה כי סכומי הפיצויים שנפסקים בתביעות  בגין פגיעה בפרטיות, במקרים שאין נזק כספי ספציפי, מבוססים על אומדן שנעשה על-ידי בית המשפט. 

משכך, ישנה תנודתיות רבה בסכומי הפיצויים שנפסקים והם נעים בין עשרות למאות אלפי שקלים.