תביעת לשון הרע נדחתה – האם זה סוף הדרך?

ניהול תביעה בגין עוולת לשון הרע מהווה הליך משפטי מורכב, הכרוך בהשלכות כלכליות, רגשיות ומוניטין משמעותיות עבור הצדדים המעורבים. דחיית התביעה על ידי בית המשפט עלולה להותיר את התובע בתחושת תסכול ואכזבה, ולעיתים אף לפגוע פעם נוספת בשמו הטוב. יחד עם זאת, יש להדגיש כי פסק דין דוחה אינו בהכרח מסיים את ההליך המשפטי, וקיימים מסלולים משפטיים המאפשרים המשך טיפול בעניין.

במאמר זה נבין את הסיבות העיקריות לדחיית תביעות לשון הרע, תוך התייחסות להלכות פסוקות ולפסיקה העדכנית בתחום.

הסיבות המשפטיות המרכזיות לדחיית תביעות לשון הרע

אי-עמידה בנטל ההוכחה הראייתי

חוק איסור לשון הרע קובע בסעיף 1 כי "לשון הרע" היא "דבר שפרסומו עלול – (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם. (2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו. (3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו. (4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו."

על התובע מוטל נטל ההוכחה להראות כי התקיימו יסודות העוולה: כי מדובר בלשון הרע, שפורסמה לאדם זולת הנפגע. במקרה של פרסום בכתב, הנטל קל יותר באמצעות הצגת המסמך או הפרסום המקוון. אולם כאשר מדובר בפרסום בעל-פה, על התובע להציג ראיות חותכות כגון עדויות ישירות, הקלטות או תיעוד עדי ראייה.

דוגמה מהשטח: אדם מגיש תביעה נגד שכנו על כך שלטענתו "הכפיש" אותו באסיפת דיירים. התובע לא הקליט את הדברים, לא הביא עדים אובייקטיביים, ואף לא תיעד את האירוע בזמן אמת. בהיעדר ראיות חותכות, בית המשפט נאלץ לדחות את התביעה, שכן התובע לא עמד בנטל ההוכחה הנדרש להוכחת הפרסום.

אי-התקיימות יסודות העוולה המשפטיים

לא כל ביטוי ביקורתי, גם אם חריף או פוגעני, עומד בהגדרה המשפטית של לשון הרע. בית המשפט נדרש לבחון אם הפרסום עולה כדי השפלה או פגיעה במובן המשפטי של המונח, ולא רק אם הוא גרם לעלבון או רגשות פגיעה סוביקטיביים.

במקרים רבים, בתי המשפט קובעים כי ביטויים כגון ביקורת על איכות שירות, ביטוי דעה עובדתית על ביצועים מקצועיים, או הערות על התנהלות ציבורית – כל עוד אינם מבוססים על עובדות כוזבות ומפוברקות – אינם עומדים בסף לשון הרע.

בע"א (נצ') 5001-02-18‏ נדחתה תביעה בגין ביקורת שפרסמה לקוחה בפייסבוק על בית עסק, בגלל שבית המשפט המחוזי קבע בערעור, כי הביקורת, למרות שהייתה שלילית, התבססה על חוויה אישית אמיתית ולא כללה טענות עובדתיות כוזבות, ועל כן שנכתבה במידתיות אינה עולה כדי לשון הרע.

המסקנה היא שצרכן זכאי להעלות ביקורת על מוצר או שירות שרכש - בתנאי שהביקורת תהיה עניינית, סבירה ומידתית, ותיכתב בתום לב. במקרים כאלה, הפרסום לא ייחשב לשון הרע.
במילים אחרות: ביקורת שמביעה דעה אמיתית ומתונה, ללא השתלחות, אינה עוולה לפי חוק איסור לשון הרע.

כאמור, זוהי רק דוגמא וקיימים מקרים רבים נוספים בהם פרסום, שעשוי להיתפס כפוגעני, לא ייחשב לשון הרע.

קיומן של הגנות חוקיות

גם כאשר הוכחתם שהפרסום אכן התקיים והוא מהווה לשון הרע, החוק מעניק לנתבעים הגנות שונות היכולות להביא לדחיית התביעה:

פרסומים מותרים 

סעיף זה מגן על פרסומים שנעשו במסגרות מסוימות, ובהן: דיווח נאמן של הליכים משפטיים פומביים, פרסום מוגן בכוח חסינות פרלמנטרית, ודיווח נאמן על חומר רשמי שפורסם.
לדוגמה בע"א 844/12 — דניאל מולקנדוב נ’ שרה פורוש, נקבע כי הדברים שנאמרו על-ידי פורוש במסגרת תפקידה ברשות ניירות ערך נהנו מחסינות מוחלטת מכוח סעיף 13(9) לחוק, משום שהפרסום בוצע במסגרת מילוי תפקיד ציבורי וכחלק מהרגולציה והפיקוח שהוטל עליה כדין.

אמת בפרסום והעניין הציבורי

הגנה זו דורשת שני יסודות מצטברים: ראשית, שהדברים שפורסמו הם אמת, שנית, שהיה עניין ציבורי בפרסומם. בית המשפט בוחן את שני היסודות הללו בקפדנות.

בע״א 89/04 ד״ר יולי נודלמן נ’ נתן שרנסקי, העליון חידד כי הנטל להוכיח “אמת בפרסום” על הנתבע  מכוח סעיף 14 לחוק, ושאין די בקיומו של עניין ציבורי אם לא הוכחה אמיתות העובדות. במקרה זה נקבע שגם אם יש עניין ציבורי, הנתבע “נכשל לחלוטין” בהוכחת אמת הפרסום—ולכן ההגנה נדחתה.

הגנת תום הלב 

סעיף 15 לחוק קובע הגנה נרחבת למי שפרסם לשון הרע בתום לב במצבים מסוימים, ובהם: כאשר היה לו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לפרסם את הדברים. כאשר הפרסום נעשה להגנת עניין כשר של המפרסם או של מי שקיבל את הפרסום - אשר הפרסום היה ביקורת סבירה בעניין ציבורי או בעניין אמנותי.

דוגמה מעשית: לקוח שהגיש תלונה ללשכת עורכי הדין נגד עורך דין שלטענתו התרשל בייצוגו, או תלונה למשרד הבריאות נגד רופא – גם אם הפרטים בתלונה פוגעניים, המתלונן יהנה בדרך כלל מהגנת תום הלב, ובלבד שפעל בתום לב ולא מתוך כוונת זדון לפגוע.

איך ממשיכים אחרי הדחייה?

בעקבות דחיית תביעת לשון הרע, עומדות בפני התובע מספר אפשרויות משפטיות: הגשת ערעור לערכאה הגבוהה יותר), במיוחד כאשר נפלה טעות משפטית או טעות מהותית בממצאים העובדתיים או בקשה למתן רשות ערעור במקרים הדורשים זאת. חשוב להתייעץ עם עורך דין המתמחה בתחום לשון הרע, שיוכל לנתח את פסק הדין, להעריך את סיכויי ההצלחה בערעור, להציע אסטרטגיות חלופיות, ולייעץ בנוגע לניהול ההשלכות התקשורתיות והמוניטין. כל מקרה מחייב בחינה מדוקדקת של הנסיבות הספציפיות, ניתוח עלות-תועלת, והערכת הסיכויים בפועל.
חשוב לדעת שדחיית תביעת לשון הרע אינה מהווה בהכרח את סוף ההליך המשפטי.

משרד עורכי דין אברהם-טל מתמחה בייצוג מקיף של תובעים ונתבעים בתחום דיני לשון הרע והוצאת דיבה, בכל הערכאות. אם תביעתכם נדחתה ואתם שוקלים את הצעד המשפטי הבא, או אם אתם עומדים בפני החלטה האם להגיש תביעת לשון הרע - פנו אלינו עוד היום לייעוץ משפטי ראשוני. נעניק לכם חוות דעת מקצועית ומפורטת שתסייע לכם להבין את מלוא האפשרויות המשפטיות העומדות לרשותכם, ונלווה אתכם לאורך כל ההליך בצורה מקצועית ואפקטיבית.