בהתאם לחוק הגנת הפרטיות צילום אדם כשהוא ברשות היחיד מהווה פגיעה בפרטיותו (סעיף 2(3) לחוק). 

צילום של אדם ברשות הרבים מותר, אלא אם כן מתקיימות נסיבות המנויות בחוק. כך, צילום אדם ברשות הרבים כאשר הדבר מטרידו עשוי להוות פגיעה בפרטיות (סעיף 2(1)לחוק). 

כמו כן, צילום אדם ברשות הרבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו, עשוי להוות פגיעה בפרטיות (סעיף 2 (4) לחוק). 

באופן דומה, שימוש בתמונתו של אדם לשם רווח אף מהווה פגיעה בפרטיות, אף אם הצילום היה ברשות הרבים (סעיף 2(6)).

בתי המשפט שדנו בנושא לרוב עסקו בשאלה האם הייתה קיימת הסכמה לצילום, כלומר, לפגיעה בפרטיות, מה מהות ההסכמה, על מה היא נפרשת, האם קיימת חזרה מהסכמה ומה ההשלכות של החזרה מהסכמה. 

פסקי דין בנושא תביעות על צילום ללא רשות

• בתיק אזרחי (נתניה) 5680/02 פלונית נ' שניידר אליעד, פורסמה בעיתון תמונתה של התובעת כאשר היא מצולמת על חוף הים כשחלק גופה העליון חשוף. 

בית המשפט קבע כי הימצאות של התובעת על חוף הים שפלג גופה העליון חשוף, אין בה הסכמה לפרסום בעיתון של תמונותיה במצב כזה, וגם אם היא לא מחתה נגד הצילום, אין בכך עדיין להעיד על הסכמתה לפרסום תמונותיה בעיתון. 

בית המשפט מציין כי אדם הנמצא על חוף הים לא נמצב במצב בו הוא יכול לחשוב על כל משמעויות הצילום ואפשרויות פרסום התמונות, והעדר מחאה לגבי הצילום איננה יכול להיחשב כהסכמה.

סקירת ההלכה הפסוקה בעניין יסוד ההסכמה מגלה כי הפסיקה מגוונת ומתפתחת ונראה כי הושפעה מהתיקון לחוק שקבע כי על ההסכמה להיות "הסכמה מדעת" וכן מהפיכתה של הזכות לפרטיות לזכות שמעוגנת בחוק יסוד, ולפיכך ראויה להגנה מוגברת.

• כך בתיק אזרחי (אשדוד) 2001/95 אריאלי נ' ערב חדש (עיתונות) אילת בע"מ נתבע העיתון המקומי על פרסום תמונתה של התובעת כשהיא חשופת חזה לאחר שהתמונה צולמה ופורסמה בעיתון אחר חמש שנים קודם לכן בהסכמתה של התובעת. 

בית המשפט התרשם כי צילום התמונה חמש שנים קודם לכן היה בהסכמת התובעת אשר אף שיתפה פעולה עם הצלם. 

עם זאת, לנוכח הגדרת הסכמה בחוק כ"מפורשת או מכללא" הסיק בית המשפט כי אין דרישה דרקונית להסכמה נוקשה ודווקנית, אלא גם הסכמה מכללא. 

בית המשפט קבע כי הצלם הודיע לתובעת שהוא מצלם את התמונות לשם פרסומן בעיתון, לתובעת לא היו כל התנגדויות או הערות, או הגבלות למקום או לזמן, ולכן ניתן לראות בכך הסכמה מכללא לעתיד, גם בלי הגבלת זמן.

• בתיק אזרחי (שלום נצרת) 5314/05 קנר נ' וילה ויטראז ספא בע"מ קבע בית המשפט כי מקום בו התובעת הודיעה לנתבעים כי היא דורשת שיסירו את תמונותיה מפרסומת הנתבעת, לא ניתן עוד לטעון כי הסכמתה לפרסום התמונות הינה ללא הגבלת זמן. (עם זאת שם נקבע כי קיימת פגיעה באוטונומיית הרצון של התובעת כתוצאה מהפרת הבטחתם של הנתבעים כי יסירו את תמונותיה).

בערעור אזרחי 8954/11 פלוני נ' פלונית המוזכר לעיל, נאמר, באמרת אגב, כי הסכמתו של אדם לפגיעה בפרטיותו לא שוללת את זכותו לחזור בו מהסכמה זו.

הדבר נובע ממעמדה החוקתי של הזכות ומאופיה האישי. מכאן שיתכן כי אכיפה לא תהא מוצדקת, בנסיבות של פגיעה קשה בפרטיות, לעומת פיצויים כספיים שיכול ותהיה הצדקה לפסוק בגין החזרה מן ההסכמה, אם זו גרמה לנזק. יש לבחון את עוצמת הפגיעה בפרטיות ואת תוקפה של ההסכמה.

• בתיק אזרחי 24285-09-14 פורטל נ' זוננשין נדחתה תביעתו של נגן גיטרה שתמונתו ביחד עם להקה בה עבד פורסמה לצורך פרסום אירועים של הלהקה, וזאת אף שנים לאחר עזיבתו את הלהקה. 

התובע טען כי הלהקה הייתה רשאית להשתמש בתמונות שבהן הוא מצולם לשם שיווק ופרסום, רק כל עוד היה חלק מהלהקה. 

בית המשפט קבע כי התובע השתתף מרצונו בצילום התמונות, וזאת מבלי שהוסכם על הגבלת השימוש בתמונות להופעות שבהן הוא ישתתף, או לתקופה שבה הוא חלק מהלהקה- דהיינו בין הצדדים לא היה הסכם המגביל את השימוש המותר בתמונות, בין הגבלה על מדיית הפרסום ובין הגבלה על תקופת הפרסום שבהן מצולם התובע.

• בתיק אזרחי (שלום הרצליה) 21945-07-14 פלוני נ' אריאל סמל פורסמו תמונות העירום של התובע בספר, במרשתת ובכתבה שעסקה בספר, וזאת לאחר שהצטלם בעירום 30 שנה קודם לכן. 

בית המשפט קבע כי לא היה בידי הנתבעים להוכיח כי התובע נתן הסכמה מדעת לפרסום התמונות בספר, במגזין ובמרשתת בחלוף 30 שנה מיום הצילום. 

התובע צולם בביתו באופן פרטי לשם הנאה וכחלק ממשובת נעורים. הוא לא נתן כל הסכמה לנתבע 1 (הצלם) לפרסם את תמונותיו ולא היה לו כל קשר עסקי עמו בעניין התמונות. 

בית המשפט קבע כי מאחר ומדובר בפרסום תמונות עירום, מלא או חלקי, שיש בו לפגוע באופן קשה בפרטיותו של אדם, שהיא כיום זכות חוקתית, ההסכמה לפרסומן צריכה להיות ברורה ומפורשת וכי במקרים מסוימים אף אפשר שיהיה צורך בהסכמה בכתב. 

במקרה זה בית המשפט אף מציין כי חלוף הזמן ממועד צילום התמונות כשהתובע היה אדם צעיר לימים ועד היום, כמו גם השינוי הגדול שנעשה בדרכי הפרסום במשך 30 שנה אלו, והעובדה כי מי שנתן הסכמתו לפרסום לפני כ-30 שנה לא העלה בדעתו את משמעות הפרסום כיום (נוכח דרכי הפרסום במרשתת, בפייסבוק וכיו"ב), מובילים למסקנה כי גם אם הייתה הסכמה במועד צילום התמונות, אין לראות בכך הסכמה מדעת לפרסומן בחלוף שנים רבות באופן בו הן פורסמו. 

סיכומם של דברים היא שכיום התחזק מעמדה של הזכות לפרטיות והיא זוכה להגנה מוגברת בהיותה חוק יסוד. 

כאשר קיימת מחלוקת בין צדדים להתדיינות בבית המשפט האם קיימת הסכמה לפגיעה בפרטיות באמצעות צילום בית המשפט יבחן, בין היתר, האם כלל קיימת הסכמה (כאשר הסכמה יכולה להיות אף מכללא), האם ההסכמה היא מדעת (האם היו בידי המסכים כל הנתונים הדרושים לתת את הסכמתו), מה כוללת ההסכמה (האם מוגבלת בזמן, באופן הפרסום או במדיית הפרסום), האם היא חד צדדית או דו צדדית, האם הייתה חזרה מהסכמה וכן מהי עוצמת הפגיעה בזכות לפרטיות.

>> לשאלות ותשובות בנושא הגנת פרטיות - פגיעה בפרטיות

לייעוץ משפטי בנושא תביעה על צילום ללא רשות פנו אלינו עוד היום:   03-5271274