בכינוי "שיימינג" (ביוש) מתייחסים למעשה של פגיעה בכבודו של האדם באמצעות פרסום תמונות, וידאו, או מידע פרטי שלו באופן שאינו ראוי או הולם. פעמים רבות תופעת השיימינג משתמשת במדיה דיגיטלית וברשתות חברתיות כדי להפיץ את הפוגענות, מה שיכול לגרום לנזק רב לפגועים ולהטריד אותם באופן חמור. פעמים רבות השיימינג מתבצע באופן מכוון כדי לפגוע באדם מסוים, לפעמים כתוצאה מגילו הצעיר או הרקע החברתי והכלכלי. זה יכול לגרום לפגיעה חברתית, רגשית ואף פיזית לנפגע, ולכן התערערות סביב התופעה צוברת משמעות והעניינים של חוקרי המשפט נערכים בהתאם. המאבק נגד השיימינג ותביעת שיימינג כולל לא רק את המאמצים המשפטיים להזהיר את המפיצים, אלא גם מאמצים לצמצם את התופעה עצמה, באמצעות הגבלות טכנולוגיות והשקפת מודלים חברתיים חדשים של כבוד האדם ברשת.

על מה תובעים תביעת שיימינג?

פרופ' רפי מן וד"ר אזי לב און מציינים במחקר שפרסמו ארבעה מאפיינים כלליים של ביוש מקוון: "תפוצה, תיעוד, היעדר אתיקה והפוטנציאל להצית בריונות רשת" [דו"ח שנתי: התקשורת בישראל 2016 – סדר יום, שימושים ומגמות, עמ' 72 (המכון לחקר מדיה חדשים, חברה ופוליטיקה)].

מכאן, שניתן להגדיר שיימינג בכך שזהו פרסום המוני בעל תפוצה נרחבת, שכולל תיעוד ויזואלי, המעורר עניין וסנסציה, מנוסח באופן החלטי וחסר פשרות ומעורר רגשות עזים. כל אלה הם בסיס נרחב לתביעת שיימינג.

ד"ר אסף פורת פורת טוען כי "תופעת הביוש במרשתת מעוררת טענות כבדות משקל בדבר הפיכת המרשתת ל"בית דין שדה" עתיר תהודה, המאפשר להמון לנהל "משפטי שדה" נגד פרטים או חברות אשר לא הוכחו אשמתם הפלילית או חבותם האזרחית. עצם העלאתה של תלונה סובייקטיבית במרשתת על קיפוח או עוול, מבלי שנחקר אם אמת היא ומבלי שנשקל משקלה האמיתי, די בה לגרום לנחשולים של ביוש והוקעה פומביים" (אסף פורת, תופעת הביוש במרשתת וברשתות החברתיות – מיפוי משפטי שיטתי משפט ועסקים כג, תשפ"א, 117, 140).

ד"ר אורית קמיר טוענת כי הביוש ברשתות החברתיות הוא כלי נטול איזונים ובלמים, כלי כוחני וייצרי ללא כל סייג. אם יש בו צדק, זהו "צדק של כיכרות"

חשוב לציין, כי יש מקרים בהם גם הרשויות עושות שימוש בשיימינג. כך המקרה עם סרבני גט, אשר כחלק מהטיפול בתופעה יש ובתי הדין מורים לפרסם את שם הסרבן כדי לבייש אותו ולהפעיל עליו לחץ לתת גט.

בבגץ 5185/13 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (28.2.2017) נדון עניינו של ביוש סרבן גט על-ידי המדינה בפרסום שמו ונקבע:

"אין ביוש "כלאחר יד" דומה לביוש הנעשה לאחר דיון משפטי ובירור עובדות המקרה הפרטני לאשורן. לדידי, חלק ניכר מן הבעייתיות בתופעת ה"שיימינג" ברשתות החברתיות נובע מכך שהדבר נעשה בפזיזות, לעתים על בסיס שמועות בלבד, ושמו הטוב של הפרט נפגע על לא עוול בכפו, לעתים באופן שאינו ניתן לתיקון.

כאמור, בדיני לשון הרע אין התייחסות מפורשת בחוק לתופעת השיימינג ואולם בבוא בית משפט של לשון הרע לדון בתביעת שיימינג שמאפייניו הם של פרסום שיימינג, הדבר יבוא לידי ביטוי בפסיקת הפיצויים. זאת משום תפוצתו הרחבה של פרסום מסוג שיימינג ומכאן, פוטנציאל הנזק שלו.