תביעות דיבה בתחום הפוליטי: חופש הביטוי מול שמירה על שם טוב
תביעות דיבה בתחום הפוליטי: חופש הביטוי מול שמירה על שם טוב
הזירה הפוליטית בישראל ידועה כזירה סוערת, רוויית התבטאויות חריפות. מצד אחד, חופש הביטוי מהווה אבן יסוד בדמוקרטיה הישראלית ומאפשר ביקורת פוליטית חופשית, שיח ציבורי פתוח ודיון בנושאים בעלי חשיבות לאומית. מצד שני, גם לפוליטיקאים ודמויות ציבוריות יש זכות בסיסית לשמירה על שמם הטוב וכבודם. המתח המובנה בין שני ערכים אלה - חופש הביטוי והזכות לשם טוב - מוביל לא פעם להתנגשות בבתי המשפט, כאשר פוליטיקאים מגישים
תביעות דיבה נגד יריביהם הפוליטיים או כלי התקשורת. המורכבות של סוגיה זו נובעת מהצורך לאזן בין האינטרס הציבורי בשיח פוליטי פתוח וחופשי, לבין הצורך להגן על אנשים מפני פגיעה בלתי מוצדקת בשמם הטוב. בשנים האחרונות, עם התפתחות הרשתות החברתיות והשימוש הגובר בהן על ידי פוליטיקאים ופעילים פוליטיים, הסוגיה הפכה מורכבת אף יותר. מאמר זה יסקור את המותר והאסור בהתבטאויות בזירה הפוליטית, ההגנות המשפטיות העומדות לרשות פוליטיקאים בתביעות דיבה, ויציג מקרים מפורסמים שהגיעו לפתחם של בתי המשפט בישראל.
מה מותר ומה אסור להגיד בזירה הפוליטית?
הזירה הפוליטית מאופיינת בחילופי האשמות, ביקורת חריפה וויכוחים סוערים, אך גם בה קיימים גבולות לחופש הביטוי. בפסיקה הישראלית נקבע כי פוליטיקאים חשופים לביקורת רחבה יותר מאשר אזרחים מן השורה, וזאת מתוך הכרה בחשיבות השיח הפוליטי החופשי בחברה דמוקרטית. עם זאת, גם לביקורת פוליטית יש גבולות, והיא אינה יכולה להוות כסות להשמצות חסרות בסיס או שקרים מכוונים. חוק איסור
לשון הרע, התשכ"ה-1965, מגדיר לשון הרע כפרסום שעלול להשפיל אדם בעיני הבריות, לבזותו, לפגוע במשרתו, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו. החוק חל גם על התבטאויות בזירה הפוליטית, אך יישומו שם מושפע מהאיזון העדין בין חופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב.
בפסק דין מפורסם (בן גביר נ' דנקנר), קבע בית המשפט העליון כי ביקורת פוליטית נהנית מ"מרחב נשימה" רחב יותר, במיוחד כשהיא מופנית כלפי פוליטיקאים ואנשי ציבור. עם זאת, גם במסגרת הזירה הפוליטית, אסור להשמיץ, להעליל עלילות שווא או לפרסם שקרים מכוונים על אדם. האיזון שבתי המשפט מנסים למצוא הוא בין עידוד של שיח ציבורי פתוח וחופשי, לבין מניעת שימוש לרעה בחופש הביטוי כדי לפגוע בשמו הטוב של אדם ללא הצדקה. בפרקטיקה, בתי המשפט בוחנים האם ההתבטאות מהווה הבעת דעה לגיטימית או קביעת עובדות שקריות, והאם היא נאמרה בתום לב ומתוך אמונה באמיתותה, או שמא מתוך כוונה זדונית לפגוע.
בנוסף, בתי המשפט מבחינים בין התבטאויות הנוגעות לעמדות פוליטיות, אידיאולוגיות וביצועים מקצועיים, שלגביהן מרחב הביקורת הוא רחב, לבין התבטאויות הנוגעות לחייו הפרטיים של הפוליטיקאי, לתכונות אישיות או להתנהגות מינית, שלגביהן מרחב הביקורת מצומצם יותר. באופן כללי, ככל שהנושא הנדון הוא בעל חשיבות ציבורית גדולה יותר, כך תיטה הכף לטובת חופש הביטוי, ולהפך - ככל שמדובר בנושא פרטי יותר, כך תיטה הכף לטובת ההגנה על שמו הטוב של האדם.
ההגנות המשפטיות של פוליטיקאים בתביעות דיבה
החוק הישראלי מציע מספר הגנות משפטיות בתביעות דיבה, שניתן להשתמש בהן גם בהקשר הפוליטי. הגנות אלה נועדו לאזן בין הזכות לשם טוב לבין חופש הביטוי, ולהבטיח שהפחד מתביעת דיבה לא ישתיק ביקורת לגיטימית. ההגנה המרכזית הרלוונטית בהקשר הפוליטי היא הגנת "אמת הפרסום". לפי סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, אם הנתבע יוכיח כי הדברים שפרסם הם אמת, וכי היה בפרסום עניין ציבורי, תעמוד לו הגנה מפני תביעת דיבה. בהקשר הפוליטי, קל יותר להוכיח עניין ציבורי, שכן ענייני פוליטיקה וממשל הם מעצם טבעם בעלי חשיבות ציבורית.
הגנה משמעותית נוספת היא הגנת "תום הלב", המעוגנת בסעיף 15 לחוק. הגנה זו מכסה מגוון מצבים, ביניהם: פרסום שנעשה תוך חובה חוקית, מוסרית או חברתית, הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד שיפוטי, רשמי או ציבורי, או פרסום שנועד להגן על עניין אישי כשר של המפרסם. בנוסף, ההגנה חלה על פרסום שהוא ביקורת על יצירה ספרותית, מדעית, אמנותית או אחרת שהנפגע פרסם או הציג ברבים, וכן על פרסום שהוא הבעת דעה על עניין ציבורי. ההגנה האחרונה רלוונטית במיוחד בהקשר הפוליטי, שכן היא מאפשרת לאנשים להביע את דעתם על נושאים בעלי עניין ציבורי.
ישנה גם הגנת "הבעת דעה" שמשמעותה שאם מדובר בהבעת דעה גרידא (להבדיל מקביעת עובדות), ואם בנסיבות העניין ניתן היה להבין שמדובר בהבעת דעה ולא בקביעת עובדות, אז יש יותר סיכוי שתעמוד לנתבע הגנה. בנוסף, בית המשפט העליון פיתח בפסיקתו את דוקטרינת "המרחב המוגן", לפיה התבטאויות בעלות אופי פוליטי, במיוחד כאלה הנוגעות לדמויות ציבוריות, זוכות להגנה רחבה יותר. דוקטרינה זו משקפת את התפיסה שדמויות ציבוריות צריכות להיות חשופות לביקורת רחבה יותר, כחלק ממחיר הכניסה שלהן לזירה הציבורית.
חשוב לציין כי גם אם אחת מההגנות הללו עומדת לנתבע, בית המשפט עדיין יכול לפסוק פיצויים אם הוא מוצא כי הפרסום לא היה אמת והנתבע לא נקט אמצעים סבירים לבדוק את אמיתותו, או שהפרסום חרג ממה שהיה סביר להגנת הערכים המוגנים על ידי אותה הגנה.
תביעות דיבה בין פוליטיקאים
הזירה הפוליטית בישראל ידעה מספר תביעות דיבה בין אישים בכירים, אשר עוררו עניין ציבורי ויצרו תקדימים משפטיים. אחד המקרים הבולטים התרחש בשנת 2021, כאשר ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו, רעייתו שרה ובנם יאיר, הגישו תביעת לשון הרע נגד ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. הסיבה לתביעה הייתה התבטאות של אולמרט בראיון ל”דמוקרט TV”, שבה טען כי בני משפחת נתניהו סובלים מ”מחלת נפש” וכי יש לאשפזם. בית משפט השלום בתל אביב, קבע כי דבריו של אולמרט מהווים לשון הרע, אך פסק פיצויים נמוכים מהסכום שנתבע – 62,500 ש”ח בסך הכול. השופט עמית יריב ציין כי ההתבטאות חורגת מהבעת דעה פוליטית לגיטימית, אך גם הדגיש את ההקשר הציבורי והפוליטי של הדברים, וכן את התבטאויותיו של יאיר נתניהו בעבר, אשר ייחס מחלות נפש לאחרים. המקרה מדגים את המתח הקיים בין חופש הביטוי בזירה הפוליטית לבין ההגנה על שמו הטוב של אדם.   
מקרה נוסף, בית משפט השלום בחיפה פסק כי גרי קורן, חבר מועצת העיר לשעבר, ישלם פיצוי בסך 70,000 ש"ח ליו"ר סיעת חד"ש, רג'א זעאתרה, ולסיעה עצמה. הפיצוי נפסק בעקבות התבטאויות מכפישות של קורן במהלך ישיבות מועצת העיר ובפלטפורמות ציבוריות נוספות, בהן ייחס לזעאתרה תמיכה בטרור. השופטת כאמלה ג'דעון קבעה כי דבריו של קורן חרגו מגבולות חופש הביטוי הפוליטי והיוו לשון הרע הפוגעת בשמו הטוב של זעאתרה. פסק הדין מדגיש את האחריות המוטלת על נבחרי ציבור להקפיד על לשון נקייה ומכבדת, גם בעת ויכוחים פוליטיים סוערים
מקרים אלה ואחרים מדגימים את המורכבות של סוגיית תביעות הדיבה בזירה הפוליטית, ואת האיזון העדין שבתי המשפט נדרשים למצוא בין הזכות לחופש ביטוי לבין הזכות לשם טוב. הם גם מדגישים את החשיבות של הבחנה בין ביקורת פוליטית לגיטימית לבין השמצות והאשמות שווא, ואת הצורך בהתנהלות אחראית גם בזירה הפוליטית הסוערת.
לסיכום, תביעות דיבה בזירה הפוליטית מציבות אתגר משפטי וחברתי מורכב, הנובע מהצורך לאזן בין שני ערכים חשובים בחברה דמוקרטית - חופש הביטוי והזכות לשם טוב. מצד אחד, חופש הביטוי הוא לב לבה של הדמוקרטיה, ומאפשר ביקורת פוליטית חופשית וחיונית. מצד שני, גם לפוליטיקאים ולדמויות ציבוריות יש זכות בסיסית לכבוד ולשם טוב. הפסיקה הישראלית פיתחה כלים משפטיים מגוונים כדי להתמודד עם האיזון העדין הזה, ולהבטיח שחופש הביטוי לא יהפוך לחופש הכפשה. אם אתם מתמודדים עם סוגיה משפטית הקשורה לתביעות דיבה, או אם אתם מרגישים שנפגעתם מפרסום מכפיש, אל תתמודדו עם זה לבד. משרד עורכי דין אברהם-טל המתמחה בתחום לשון הרע ודיני התקשורת יוכל לסייע לכם לנווט בנבכי החוק, להעריך את הסיכויים והסיכונים בתביעה, ולייצג אתכם בצורה המקצועית והיעילה ביותר. פנו אלינו עוד היום לייעוץ ראשוני ובחינת האפשרויות העומדות בפניכם.
