האם הגשת תלונה למשטרה מהווה לשון הרע

תלונה שהוגשה לרשות מוסמכת או לממונה על הנפגע – האם בגדר לשון הרע?

סעיף 15 (8) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 מקנה הגנה למפרסם לשון הרע במידה שהפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בענין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה (הכוונה בעיקר ליחסי עבודה), או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בעניין המשמש נושא התלונה (הכוונה בעיקר למשטרה ואולם לא רק, ורשות מוסמכת יכולה להיות גם מחלקת פניות הציבור של גוף עסקי, מבקר המדינה וכך הלאה).

תנאי נוסף לקיומה של הגנה זו היא שהפרסום היה בתום לב, תום לב שנבחן, בין היתר, בכך שהפרסום לא יחרוג מתחם הסביר, וכי המפרסם נקט באמצעים סבירים לבחינה האם הפרסום הוא אמת אם לאו.

הגנה זו מושתתת על האינטרס הציבורי שהרשויות המוסמכות יקבלו מידע בנושאים עליהם הן מופקדות, ואף אם המידע שגוי נקבע כי "החוק מניח כי הרשות תבדוק את המידע לפני שתנקוט צעדים על פיו" (בג"צ 64/91 חילף נ' משטרת ישראל, פ"ד מז (5) 653,658).

לתום הלב הנדרש במסגרת סעיף 15 (8) מאפיינים ייחודיים וזאת על מנת לעודד הגשת תלונות לממונים או לרשויות, ולכן יתקיים תום לב כאשר קיימת אמונה כנה בדבר אמיתות התלונה (לצורך ההמחשה, בע"א 788/79 ריימר נ' עזבון המנוח רייבר, לו(2) 141 נפסק לעניין הגנה זו כי היא עשויה לחול אף אם המפרסם פעל בזדון, ובכוונה לפגוע).

לביסוס ההגנה יש צורך כי הפרסום לא יחרוג מתחום הסביר, ואף בעניין זה קבעה הפסיקה כי יש ליתן פרשנות מרחיבה למושג "תחום הסביר" שבסעיף 16 (א) לחוק לצורך הגנת סעיף 15(8), כדברי בית המשפט בע"א (חיפה) 212/08, נאדף נ' שריר [פורסם בנבו] (2009) כי:

"מידע כזה לא תמיד יהיה מדוייק, לא תמיד יהיה מבוסס ולעיתים יתברר לאחר חקירה כי הינו מוטעה, אך למרות זאת ישנה חשיבות רבה להגן על המתלוננים. רק הגנה על מוסרי המידע תאפשר לרשויות הציבור למיניהן לקבל מידע נרחב ככל שניתן, ובעקבותיו לחקור ולגלות מעשים בלתי תקינים ואף פליליים של הגורמים העומדים למבחן".

לנוכח האינטרס הציבורי שבהגשת תלונות נקבע כי הגנה זו פוטרת מפרסמים של לשון הרע "גם אם ניסחו את השמצותיהם כעובדות ולא כדעות וגם אם פרסמו דברים שאינם אמת" (ראה: א. שנהר "דיני לשון הרע " 1997, עמוד 281).

באשר לחובה המוטלת על המפרסם לנקוט אמצעים סבירים לבחינת האם הפרסום הוא אמת אם לאו, נקבע כי המלין אינו חייב לבחון את הדברים בעצמו ו/או עם הנילון בטרם הגשת התלונה. כמו כן, הגנת סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע לא נשללה גם מקום בו התלונה נמצאה מופרכת, ברובה או בחלקה, באשר הנחת העבודה היא כי "הרשות המוסמכת היא שתבדוק את נכונות התלונה" (ראה: ע"א (ירושלים) 11282/07, בן דב נ' מזר (2008) וכן ראה ע"א 310/74, שטרית נ' מזרחי , פ"ד ל(1) 389).